אין כמעט ישראלי שלא זוכר את פרשת ענת קם שהסעירה את המדינה כולה, בה חשף עיתונאי הארץ אורי בלאו שקיבל אלפי מסמכים מסווגים מהחיילת המשוחררת ענת קם, בהם השתמש כמקור לידיעות וכתבות בנושאים שונים שחשפו מחדלים לכאורה ומידע על מערכת הביטחון.
במסגרת עסקה עם שירותי הביטחון, העביר בלאו את כל המסמכים שברשותו למדינה ובכך למעשה חשף את מעשיה של קם, כאשר הוא עצמו לא הועמד לדין כחלק מהעסקה שביניהם. נגד קם הוגש כתב אישום בגין ריגול וגניבה של מסמכים מסווגים במטרה לפגוע בביטחון המדינה ובסופו של דבר היא הואשמה במסגרת עסקת טיעון רק בעבירות הריגול ללא הסעיף המייחס כוונה לפגיעה בביטחון מדינת ישראל. מעבר לפרטים היבשים שהובאו בסיפור הזה לידיעת הציבור, נראה כי הוא עורר דיון ציבורי ער במיוחד שנמשך עד היום על תפקידה של העיתונות במשטרים דמוקרטיים כאשר השאלה המרכזית הייתה האם המעשה הזה היה בגדר מעבר בוטה של קו אדום או שמא חשיפה ציבורית חשובה ומידע שכל אחד רשאי להיות חשוף אליו. הנה כמה טיעונים בעד ונגד.
טענות נגד
אין עוררין על כך שהמעשה של ענת קם היה בגדר עבירה על החוק ועל כן היא גם שילמה את המחיר על כך. קם למעשה ניצלה את תפקידה ואת הגישה שלה לאלפי מסמכים שאותם כלל לא הייתה מוסמכת לקרוא (הגישה הקלה וחוסר תשומת הלב של גורמים בתוך המערכת מהווים דיון בפני עצמו). מכל עבר נטען כי קם עברה עבירה קשה ואם אכן הייתה מואשמת בריגול שמטרתו פגיעה בביטחון המדינה, סביר להניח שהעונש שלה היה קשה הרבה יותר. באופן אירוני, אורי בלאו שפרסם וחשף את המסמכים שקיבל מקם, לא משך את מרבית האש הציבורית, אך בהחלט הופנו גם אליו לא מעט אצבעות מאשימות שטענו כי עיתונות אחראית לא תשתף פעולה עם מהלך פלילי של גניבת מסמכים וכי יש לו חלק מהותי בעניין.
טענות בעד
מן הצד השני של המתרס, עלו לא מעט קולות שטענו כי החשיפה של אורי בלאו היא צעד חשוב בכל משטר דמוקרטי ושזו אפילו חובתו האזרחית שלא כל אדם הנחשף למסמכים כאלה להביאם לידיעת הציבור. בין היתר, המסמכים שחשף נגעו בנושאים חשובים כמו היערכות מערכת הביטחון למלחמות והצביעו על כך שישראל לא ממש מוכנה למערכה הבאה וזה בלי ספק משהו שחשוב שהציבור בישראל ידע, אך נשאלת השאלה האם אלו דברים שצריכים לצאת החוצה או שמא מדובר במשהו שמערכת הביטחון צריכה להתמודד איתו בעצמה.
אז מה דעתכם?
תומס ג'פרסון שהיה דמוקרט גדול, גרס כי "אם היה עלי לבחור בין ממשלה בלי עיתונות ובין עיתונות בלי ממשלה, הייתי בוחר בעיתונות בלי ממשלה". עם המשפט הזה יסכימו בלי ספק התומכים של ענת קם ובינתיים נראה כי נצטרך ללמוד לחיות עם המתח המתמיד בין חופש הביטוי לשמירה על ביטחון המדינה במדינה מורכבת כמו שלנו.